השיר הולחן בשנת 1940. השיר שימש לאירועי שבועות, ט“ו בשבט ובאירועים אחרים המאזכרים את עבודת האדמה ואהבת המולדת.

מילים: ש. שלום לחן: אפרים בן-חיים (לייבינזון) הלחנה: 1940

מִמְּרוֹמִים בְּרָכָה יוֹרֶדֶת פְּרִי צוֹמֵחַ בַּשְּׁמָמָה, עַם מָצָא אֶת הַמּוֹלֶדֶת, שָׁב אָדָם לָאֲדָמָה.

אֲדָמָה נִחְיֶה חַיַּיִךְ, אֲדָמָה נָחֹג חַגֵּךְ, נֵאָחֵז בְּשָׁרָשַׁיִךְ, נֵאָרֵג בַּאֲרִיגֵךְ.

יָם שֶׁל תְּכֵלֶת הַשָּׁמַיִם אֵי כּוֹכַב הָאַגָּדָה? הַסֻּלָּם עֲמַל כַּפַּיִם, כּוֹכָבֵנוּ עֲבוֹדָה.

עֲבוֹדָה חֲזוֹן תִּפְאֶרֶת, עֲבוֹדָה סֻכַּת שָׁלֵם. נִתְלַכֵּדָה בְּשַׁרְשֶׁרֶת חַי, צוֹמֵחַ וְדוֹמֵם.

כָּל יְצוּר נִבְרָא בַּצֶּלֶם אָח הוּא לַתֵּבֵל כֻּלָּהּ. יַחַד נַחֲרֹשׁ הַתֶּלֶם לְשִׁוְיוֹן וְלִגְאֻלָּה.

לְשִׁוְיוֹן אָדָם בַּחֶלֶד, לִגְאֻלַּת עוֹלַם חַטָּאת. לֹא יוּלַד לַקְּרָב עוֹד יֶלֶד וְכָל חֶרֶב תְּכֻתַּת.

מאתר זמרשת